פסק-דין בתיק עח"ק 50136-06-11

השופט ר' שפירא [אב"ד] :

הערר בתמצית:

עיקרו של ערר זה, שהוא המשך להתדינות שבוררה במסגרת ה"פ 125/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה,  במכסות המים שהוקצו לעוררים בשנת 2011. העוררים חולקים על המכסה שנקבעה ע"י המשיבים לשנת 2011 וטוענים לזכות בקבלת מכסת מים גדולה יותר. כפי שיובהר, יש לדחות את הערר, ככל שהוא נוגע למחלוקת בעניין מכסת המים לשנת 2011 ולאשר את החלטת המשיבים לעניין זה. הערר יתקבל חלקית בכל הנוגע לזכותם של העוררים לעשות שימוש במכסת המים שהוקצתה לחלקות 24 ו-26 בגוש 10021 בעיר חדרה.

הרקע לערר, ההסכמה בין הצדדים וטענות הצדדים לעניין גובה מכסות המים:

לפני ערר בנוגע לקביעת מכסות המים המוקצות לחלקות 24 ו-26 בגוש 10021 בעיר חדרה. העוררת 1 (להלן: "סגיב") הינה חברה פרטית מוגבלת במניות העוסקת בחקלאות בעיר חדרה והחוכרת את החלקות שבנדון לצרכי חקלאות. העורר 2 הינו בעל המניות ומנהל העוררת והוא עוסק בחקלאות בעיר חדרה. העורר 3 (להלן: "צימרמן") הינו בעלים של חלק מחלקות צימרמן והוא מנהל את נכסי משפחת צימרמן בחדרה, לרבות החלקות שבנדון, המצויות בבעלות דן צימרמן, דוד צימרמן, יורשי המנוחה רבקה ברון ז"ל ויורשי המנוח אבנר רבינוביץ ז"ל. בשנים האחרונות מגדלים העוררים בחלקות שבנדון אבטיחים ומשקים את החלקות תוך שימוש במכסת המים שהוקצתה לחלקות באמצעות באר דגון. המשיבים מופקדים על מדיניות הקצאת מכסות מים לחקלאות בישראל ועל אישור מכסות מים לחקלאות.

יצויין כבר עתה כי במהלך הדיון שהתקיים לפני בית הדין למים בתאריך 20.12.11 צומצמו המחלוקות שהיו בין הצדדים, זאת בעקבות הכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ה"פ 125/06 כי העוררים 1 ו-2 זכאים להמשיך ולעשות שימוש במכסות המים המוקצות לחלקות צימרמן. הסוגייה שנותרה לדיון הינה קביעת מכסות המים. סבורני כי בעניין קביעת מכסות המים הדין הוא עם המשיבים, כפי שיפורט להלן.

כאמור, בהמשך לפסק הדין שניתן בה"פ 125/06 הגיעו הצדדים להסכמה מהותית, שאף באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון לפני בית הדין למים מיום 20.12.11, כי העוררים זכאים להמשיך ולעשות שימוש במכסות המים המוקצות לחלקות צימרמן (36,000 מ"ק בבאר דגון) כל עוד הם ממשיכים לעבד את מקרקעי צימרמן בחלקות 24 ו-26 בגוש 10021 ויש לרשום את המכסות על שם העוררים 1 ו-2. המחלוקת שנותרה להכרעה הינה מהו שיעורן וכמותן של מכסות אלו.

העוררים טוענים לעניין זה כי הם זכאים, נכון לשנת המכסות 2011, לעשות שימוש מלא במכסה בת 59,850 מ"ק ובנוסף בתוספת הנובעת מתקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"א - 2011 (להלן: "תקנות המים").

המשיבים טוענים לעניין זה כי הערר הוגש בנוגע למכסת המים ביחס לקרקעות הידועות כחלקות 24 ו-26 בגוש 10021 בעיר חדרה ונסיון העוררים להרחיב את חזית המחלוקת ולכלול בגדר טיעוניהם גם טיעון ביחס למכסת מים שהם לכאורה זכאים לה ביחס לחלקה 29 בגוש 10025 מהווה הרחבת חזית ואין להדרש לה.

עוד נטען כי על פי ההשתלשלות ההיסטורית שהוכחה והוסברה לעוררים בפגישה שנערכה בין העוררים למר מיכאל ביבס ברשות המים עולה כי מכסת המים הבסיסית מכוחה נקבעת המכסה לה זכאים העוררים לשנת 2011 בגין חלקות 24 ו- 26 הינה 29.2 אלמ"ק. על מכסת מים זו מוחלות אמות מידה חישוביות (קיזוזים ותוספות) בידי משרד החקלאות, שהינן תוצאה של כמות הגשמים שירדו בשנה מסויימת וביחס לכמות הגשמים שירדו בשנים קודמות, כמו גם שיעור השימוש שנעשה במכסת המים בשנים עברו. הקצאת מים זו נבחנת בכל שנה מחדש על יסוד הנסיבות, הצרכים ואילוצי משק המים, כך שלבסוף מכסת המים לה זכאים העוררים הינה 17.33 אלמ"ק אך נתון זה אינו סופי שכן תקנות המים עדיין לא חתומות. על כן, עמדת המשיבים הינה כי מכסת המים לה זכאים העוררים הינה 17.33 אלמ"ק, כפוף לתקנות המים.

העוררים טוענים בתגובה לטענות המשיבים כי טיעון המשיבים רצוף בעובדות שלא נתמכו בשום ראיה או תצהיר ויש להתעלם מהן.

דיון ומסקנות :

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני אציע לחברי להרכב לקבוע  כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים בכל הנוגע לגודל המכסות המגיעות לעוררים לשנת 2011.

עררם של העוררים הוגש בנוגע למכסת המים לה זכאים העוררים ביחס לחלקות 24 ו-26 בגוש 10021 בעיר חדרה. כפי שפורט לעיל, לאחר שניתן פסק הדין בה"פ 125/06 הוסכם בין הצדדים כי העוררים 1 ו-2 זכאים להמשיך ולעשות שימוש במכסות המים המוקצות לחלקות צימרמן (36,000 מ"ק בבאר דגון) כל עוד הם ממשיכים לעבד את מקרקעי צימרמן בחלקות 24 ו-26 בגוש 10021 ויש לרשום את המכסות על שם העוררים 1 ו-2. המחלוקת שנותרה להכרעה הינה מהו שיעורן וכמותן של מכסות אלו לשנת 2011.

פסק הדין בה"פ 125/06 תחם עצמו לאותם 36 אלמ"ק אשר היוו את החלק של ליובין במכסות המים. מטענות הצדדים עולה כי 2.6 אלמ"ק מתוך אותם 36 נוידו  ולכן נותרו 33.4 אלמ"ק. בשנת 1984-1985 אוחדו ההקצבות של מר ליובין עם ההקצבה של קנתור משה להקצבה אחת תחת צרכן 1 בבאר 2150 (דגון) באופן הבא: 33.4 אלמ"ק מחלקות 24 ו-26 בגוש 10021 ע"ש ליובין ו-17 אלמ"ק מחלקה 29 לכדי 50.4 אלמ"ק. מאחר שהערר מתייחס רק לחלקות 24 ו-26, לא ניתן להוסיף למכסות שבנדון את 17 האלמ"ק שלטענת העוררים יש להוסיף למכסה (או 16 האלמ"ק - יש מחלוקת בין הצדדים לעניין חלק זה אך אין צורך בהכרעה בעניין זה שכן סבורני כי ממילא חלק זה אינו כלול, כטענת המשיבים, במכסות ביחס לחלקות 24 ו-26 שבהן עוסק הערר).

יצויין כי ההליך המשפטי שנוהל במסגרת ה"פ 125/06 נסב רק על חלקו של ליובין במכסות - אותם 36 אלמ"ק, שלימים קוצצו בשנת 1989 ל- 30.1 אלמ"ק וצומצמו ל- 29.2 אלמ"ק כפי שיפורט. על כן, לא ניתן לדון במסגרת ערר זה בחלק הנוסף של 16 אלמ"ק (או 17 אלמ"ק) שהעוררים טוענים כי הוא חלק מהמכסות שבנדון, שכן חלק זה לא היווה נושא להליך המשפטי ולא ניתנה הכרעה קונקרטית בעניין השייכות של חלק זה במכסות ולא ניתן להקצות את המכסות לעוררים ללא הכרעה שכזו. כמו כן, כאמור, הערר עוסק אך ורק במכסות ביחס לחלקות 24 ו- 26.

כאמור, בשנת 1989 הייתה הכרזה על קיצוץ קבוע בהקצאת מים לחקלאות בסך 10%, אשר בעטיה נשאר אצל צרכן 1 בבאר 2150 (דגון) סך של 45.5 אלמ"ק, מתוכם 30.1 אלמ"ק של מר ליובין. כמו כן, בשנת 2011 הופקעו 2.4 דונם בחלקות 24 ו-26 לכביש עוקף חדרה (תצ"א 2010 - נספח ד' לתשובת המשיבים) ולכן נותרה לחלקות אלה מכסה בהיקף של 29.2 אלמ"ק.

לעניין זה יש לקבל את טענת המשיבים כי מכסת המים הבסיסית של 29.2 אלמ"ק הינה אך ורק מכסת מים בסיסית. אמנם מכוחה נקבעת המכסה לה זכאים העוררים לשנת 2011, אך על מכסת מים זו מוחלות, כאמור בטיעון המשיבים, אמות מידה חישוביות (קיזוזים ותוספות) בידי משרד החקלאות, שהינן תוצאה של כמות הגשמים שירדו בשנה מסויימת וביחס לכמות הגשמים שירדו בשנים קודמות, כמו גם שיעור השימוש שנעשה במכסת המים בשנים עברו. הקצאת מים זו נבחנת בכל שנה מחדש על יסוד הנסיבות, הצרכים ואילוצי משק המים, כך שלבסוף נקבע כי  מכסת המים לה זכאים העוררים הינה 17.33 אלמ"ק אך נתון זה אינו סופי שכן הוא כפוף לאמור בתקנות המים.

בנסיבות אלו לא נפל פגם בהחלטת המשיבים לחשב את מכסת המים של העוררים לשנת 2011 על בסיס מכסת המים הבסיסית ולהחיל על מכסת המים הבסיסית אמות מידה חישוביות שהינן תוצאה של כמות הגשמים שירדו ושיעור השימוש שנעשה במכסת המים בשנים עברו. כפי שציינו המשיבים, הקצאת המים נבחנת בכל שנה מחדש על יסוד הנסיבות, הצרכים ואילוצי משק המים וכך נקבעת מכסת המים הסופית לכל שנה ושנה.